אפליה על רקע גזע – פיצוי על סך 110 אלף ש"ח לצעיר יוצא אתיופיה

אפליה על רקע גזע – פיצוי על סך 110 אלף ש"ח לצעיר יוצא אתיופיה

תע"א 9690-09, אבבה יצחק נ' א.א. מוקד 101 בע"מ

רקע עובדתי:

התובע, צעיר ממוצא אתיופי, היה במועדים הרלוונטיים לתביעה סטודנט לתואר ראשון ולאחר שירות צבאי ביחידה קרבית. בתאריך 21.12.08 נתקל התובע במודעת דרושים שפרסמה הנתבעת, חברה פרטית העוסקת במתן שירותי סיור ובקרה, למשרת מוקדן, וחפץ להגיש את מועמדותו. לפיכך, פנה לחברה טלפונית, ולאחר ששוחח עם המזכירה זימנה אותו זו לראיון ליום המחרת. עם זאת, כאשר הגיע התובע למשרדי החברה והוכנס לחדרו של מנהל המוקד לצורך ביצוע הריאיון, ציין המנהל בפני התובע כי אין לחברה צורך בעובדים. גם לאחר שהמזכירה שאלה את המנהל בנוכחות התובע מדוע לא עודכנה בכך, חזר זה על דבריו כי אין צורך בעובדים, והציע לתובע להתקשר בעתיד ולבדוק אם יש משרות פנויות. התובע, שנפגע עמוקות וחש כי נדחה בשל מוצאו העדתי, פנה לחבריו ללימודים, שאינם ממוצא אתיופי, וביקש מהם להתקשר לחברה ולהציג גם הם את מועמדותם למשרה. ואכן, שלושה מחבריו של התובע שהתקשרו עוד באותו יום לחברה שוחחו עם אותה מזכירה, זומנו לראיון מיידי, ואחת אף התקבלה למשרה של מוקדנית. לאור האמור הגיש התובע את התביעה דנן, בגין הפליה בקבלה לעבודה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

בית הדין האזורי לעבודה בת"א יפו פסק:

  1. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודהאוסר אפליה של עובדים או דורשי עבודה מחמת גזעם או ארץ מוצאם בהקשרים שונים, לרבות קבלה לעבודה. בנוסף, סעיף 9 לחוק הטיל את נטל הראיה על המעביד להוכיח כי לא פעל בניגוד להוראות סעיף 2. אשר למונח "אפליה", זה הוגדר בפסיקה לאורך השנים כהתנהגות המבחינה בין אנשים ללא הצדקה עניינית, וכן התנהגות הטומנת בחובה השפלה.
  2. בית הדין פסק כי אין לקבל את עמדת החברה לסיבה בגינה נדחה התובע, הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי. אשר לפן העובדתי, נקבע כי גרסת החברה לפיה התובע נדחה על הסף מאחר ובמועד הגעתו לא היה צורך בעובדים, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבאותו יום זימנה החברה לראיונות את חבריו שפנו אליה לצורך איוש אותה משרה., ונוכח העובדה שהתובע ענה לדרישות התפקיד שנקבעו על ידי החברה, שוכנע בית הדין כי התובע נדחה ע"י החברה עקב מוצאו. עוד ציין בית הדין, כי אין בטענות החברה לגבי העסקת עובדים ממוצא אתיופי על מנת לסתור את המסקנה לעיל, מן הטעם שהתובע טען לאפליה קונקרטית כלפיו.
  3. במקרה דנן, קבע בית הדין כי,דחייתו העקבית והבלתי מתפשרת של התובע על הסף, לאחר שתואם עמו ראיון טלפוני, מייד כשהתוודע המראיין להשתייכותו לעדה האתיופית, ללא הסבר, התנצלות או תאום מועד חליפי, וחרף העובדה שענה על כל התנאים שהציבה החברה במודעה – עשויה הייתה לעורר אצל כל מועמד סביר המשתייך לקבוצה עמה נמנה התובע תחושה שהטעם לדחייה נעוץ בהשתייכות הקבוצתית. יחד עם זאת, הבהיר בית הדין כי על פי התרשמותו, היחס המפלה כלפי התובע לא נבע ממדיניות מכוונת וגורפת שננקטה על ידי הנהלת החברה, אלא מאדישות וזלזול של מי שהופקד אצלה על קבלת עובדים
  4. שיעור הפיצוי – בית הדין קבע כי יש להביא בחשבון בין היתר שיקולים של תכלית החוק להביא למיגור האפליה, עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, שיקולים עונשיים והרתעתיים לאור האמור האמור, קבע בית הדין כי החברה תשלם לתובע פיצוי ע"ס 95,000 ₪, בתוספת 15,000 ₪ הוצאות משפט.

Comments are closed.

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE