הלנת שכר

הלנת שכר

חוק הגנת השכר, תשי"ח 1958 מגדיר  שכר מולן כשכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע.

כאשר ההגדרה בחוק ל "שכר-עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו;

"היום הקובע" הוגדר בחוק כיום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה.

 

סעיף 17 ו-18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 :מקימים לעובד, ששכרו הולן  זכות תביעה לפיצויי הלנת שכר אולם זכות התביעה קמה לעובד רק אם השכר לא שולם במועד הקבוע  בחוק לתשלומו. בתביעת להלנת שכר המבחן הוא כפול:יש לוודא שמדובר באיחור לתשלום ושמדובר בשכר.

הפיצוי הכספי שנקבע בחוק להגנת השכר בסעיף 17  לעובד ששכרו הולן הוא הגבוה מבין שתי האפשרויות הבאות:

  1. בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – החלק העשרים מהשכר המולן(5% פיצוי מהשכר המולן), ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – החלק העשירי מהשכר המולן;(10% פיצוי מהשכר המולן)
  2. הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

פיצוי הלנת שכר נועדה להפוך את ההלנה לבלתי כדאית למעביד  ולהרתיעו מלעכב את שכר העבודה. כדי לזכות   בפיצויי  ההלנה על התובע לתבוע אותם במפורש, ואולם הוא אינו צריך להוכיח כי נגרם לו נזק כל שהוא כתוצאה מההלנה

המחוקק הישראלי קבע סנקציה של פיצויי הלנה לא רק בהקשר של שכר עבודה אלא גם בהקשר של חוב לקופת גמל סעיף 19 לחוק הגנת השכר

ב אם המעביד איחר בתשלום "דמי הבראה" או "פדיון חופשה" אין מדובר באיחור תשלום שכר. לעומת  זאת תשלום עבור חגים "דמי חגים" הוא "שכר עבודה" שיש לשלמו כחלק מהמשכורת ולא כפיצוי חוזי. לפיכך איחור  בתשלומו מזכה בפיצויי הלנת שכר.

חוק הגנת השכר שייך לחוקי המגן הקוגנטיים ומכאן שאין ניתן לוותר על זכות השמורה לעובד לקבל את שכרו במועדו. מהטעם הזה זכות פיצויי הלנת שכר אינה יכולה לשמש נושא להסכם בוררות ואם בורר פסק פיצויי הלנה פסיקתו חסרת סמכות. במידה ופיצויי ההלנה לא נתבעו  בית הדין אינו רשאי לפסקם, אף אם הוכח שהשכר הולן.

התיישנות-בית הדין אינו רשאי לפסוק פיצויי הלנה,גם כאשר אלו התיישנו ע"פ תקופת התיישנות מיוחדת שנקבעה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר.להלן הסעיף:

17א. התיישנות (תיקון: תשכ"ד, תשכ"ט, תשמ"ה, תשנ"ג, תשנ"ה)5

(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית-הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א).

מדובר ב"התיישנות מהותית " ולפיכך תעלה טענה להתיישנות פיצויי ההלנה גם ביוזמת בית הדין. אם פיצויי ההלנה אכן התיישנו או בוטלו ע"י בית הדין לפי סמכותו יזכה העובד להפרשי הצמדה וריבית חוקית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה,תשכ"א 1961.

 

תיקון 24 לחוק הגנת השכר

בתאריך ( 1.02.09 ) נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר אשר מסדיר מחדש את חובת המעסיק לנהל פנקס שכר ואת חובתו לתת תלוש שכר לעובדו.

בסעיף 24 לתיקון  עלו הנושאים הבאים

24.מעביד חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד בכתב תלוש שכר

  • כאשר "פנקס שכר"- פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם;
  • "תלוש שכר"- רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.
  • פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת.
  • הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע

 

א.       במישור הפלילי נקבעו  עונשים פליליים על אי מתן תלוש או אי דיוק בפרטים וניכוי שלא כדין של סכומים בניגוד לחוק;

ב.       ב . במישור האזרחי,  נקבע  כי בית הדין לעבודה רשאי לפסוק לטובת עובד "פיצויים לדוגמא"  – ללא הוכחת נזק-  על אי מתן תלוש שכר ביודעין או על אי פירוט הפרטים שחייבים לכלול בו, עד 5000 ₪  עבור תלוש אחד ;

 

 

 

 

 

 

 

Comments are closed.

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE