הגבלת חופש העיסוק לאחר סיום יחסי עובד מעביד-הילכת "ציק פוינט".

הגבלת חופש העיסוק לאחר סיום יחסי עובד מעביד-הילכת "ציק פוינט".

 במסגרת יחסי עובד – מעביד, נכללת חובתו של העובד לא לחשוף, בין היתר, סימנים מסחריים לאחר סיום יחסי עובד – מעביד. לעיתים עובדים נדרשים לחתום בפני מעסיקם על הסכם עבודה לפיו מוגבל חופש עיסוקם לפרק זמן מסוים ו/או לחילופין לאי תחרות במעסיקם עם תום עבודתם אצל אותו המעסיק.

 לרוב הגבלת העיסוק בהסכמי עבודה שכאלו מגבילות את עיסוקו של העובד לחודשים ארוכים בתום עבודתו אצל אותו המעסיק, או אז מוצא עצמו העובד אל מול שוקת שבורה כאשר הוא אינו יכול לעבוד אצל מעסיק אחר בתחום התמחותו, רק בגלל שאותו המעסיק חושש שהעובד ישתמש בידע ובכישורים שרכש אצלו.

 נשאלת השאלה האם הגבלת חופש העיסוק של עובד היא הגבלה חוקית? האם חתימה על התנייה חוזית תעמוד בבית המשפט במידה ותופר?

במסגרת האיזון השיפוטי שמבצע בית הדין לענייני עבודה, על בתי-הדין ליישם את מבחן הסבירות והמידתיות, לפיו יש לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות.  בין היתר, בית הדין בוחן את תקופת הגבלת חופש העיסוק, אל מול הצורך לשמור על סודותיו המסחריים של המעסיק הקודם.

מבחן הסבירות הינו מבחן רחב, הכולל הגנה על אינטרסים רבים ושונים של המעסיק, אולם, האינטרס המוגן העיקרי יהא בדרך-כלל, סודותיו המסחריים.

בפס"ד עע (ארצי) -164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נרדגארד בע"מ נדונו סוגיות הגבלת חופש העיסוק ונסיבותיה. 

רקע עובדתי – בין דן פרומר לחברת רדגארד נקבע בהסכם העבודה תניית הגבלת העיסוק לתקופה של 22 חודשים מיום שיעזוב פרומר את מקום עבודתו.  פרומר עתר לביה"ד לענייני עבודה בטענה כי הידע והניסיון שרכש ברבות השנים בחברת רדגארד הינם בגדר "כישורים" ואינם בגדר הגדרת

"סודות מסחריים" ועל כן אין להחיל את תניית הגבלת העיסוק לתקופה שנקבעה. 

בית-הדין הארצי לעבודה פסק:

  1. הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
  2. במקרה הנוכחי, הידע והניסיון שרכש דן בחברת רדגארד, המבוססים על שימוש במושגים כלליים ובשיטות בהם נקטה חברת רדגארד להפעלת צוותי פיתוח, אינם נופלים בגדר "סודות מסחריים" שכן הם כבר הפכו לנחלת הכלל.
  3. עובד שמצוי בידו "סוד מסחרי" אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית-הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל"סוד המסחרי" שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם.
  4. בית הדין הארצי קבע כי לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים.

 לאור הנסיבות הללו קבע בית הדין הארצי כי במקרה זה יש להעדיף את חופש העיסוק של העובד על פני שמירת "סודותיו המסחריים" של המעסיק וכי אין מקום להמשיך את תוקפו של הצו הזמני שניתן ע"י בית הדין האזורי האוסר על העסקת דן פרומר בחברת צ'יק פוינט, מעסיקתו החדשה.

 

Comments are closed.

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE