חופשה שנתית – מאמר

חופשה שנתית

סעיף 6 לחוק קובע מתי תינתן החופשה השנתית-  "החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה."

הסעיף איננו קובע מי יכול להחליט על מועד החופשה העובד או המעביד . יחד אם זאת נקבע בפסיקה כי  הסמכות נתונה למעביד

המעביד הוא הנותן וקובע את החופשה ומועדיה, אך הוא צריך לתאם זאת תוך תיאום עם העובד, גם העובד איננו יכול לקבוע את חופשותיו כרצונו  אלא בתיאום עם המעביד.

בפס"ד דב"ע לא/1-3 בראדון ואח’ – שמחה ג’רד פד"ע ב 121 נקבע כי

"לא יתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה במפעל, אלא המעביד הוא "הנותן" חופשות, ואף הקובע את מועדי החופשות כפוף למתן הודעה של 14 יום מראש על תחילת החופשה כאמור בסעיף 9(א) לחוק, בהביאו בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובד בנדון, באשר מובן כי ככל זכות וחובה יש להפעיל גם את החובה האמורה באופן סביר, ויחסי עבודה טובים מחייבים הבנה והתחשבות הדדיים גם בעניין החופשה, והמעביד יביא בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובדים בנדון"

סעיף  9 לחוק חופשה שנתית קובע כי:

  1. (א)  תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעסיק בפנקס המתנהל על פי סעיף 26, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה.

           (ב)  סעיף זה אינו חל על חלקי חופשה של פחות משבעה ימים.

 

פס"ד דב"ע לו/ 4-5 גינסטלר נגד מדינת ישראל

רקע עובדתי – עובדי אגף מס הכנסה  פתחו בפעולה מאורגנת ומתואמת להשגת דרישות שהציגו לעניין  תנאי עבודתם בין הפעולות שנקטו היו 

הפסקת קבלת קהל ובהפסקת פעולות אחרות שהיו מבצעים במהלך הרגיל של עבודתם, אך לא בהפסקה גמורה של עבודתם.

ביום 10.11.1975 שלח מנכ"ל האוצר "איגרת לעובד מס הכנסה", שבה קרא לכל אחד מהעובדים לשוב לעבודה תקינה במידה ולא יחזרו לעבודה תקינה ייצאו העובדים לחופשה שנתית  החל מתאריך ה- 12/11/75

אחת מהשאלות המשפטיות שנידונו בפסה"ד – הייתה קביעת מועד החופשה ורציפותה.?

בית הדין הארצי פסק כי : " החופשה השנתית היא זכותו של העובד והמעביד חייב לתתה. אשר למועד החופשה – לא תמצא בחוק אלא שתי הוראות יסוד: האחת –

שהיא חייבת להיות רצופה, ורק בהסכמת העובד ובאישור ועד העובדים אפשר לחלקה (סעיף 8), והשניה – שתאריך תחילתה ייקבע לפחות ארבעה-עשר יום מראש (סעיף 9). אין בחוק תשובה לשאלה מי קובע את מועד תחילתה של החופשה, אך שניים ברורים: מעצם החופשה עולה, שהעובד מבקש לצאת לחופשה, ומההוראה המפורשת עולה, כי אין קובעים את המועד מיום למחרתו.

כמו כן הוסיף כב' השופט כי : הוצאה של עובדים לחופשה לא לפרק זמן קצוב אלא עד שיחזרו למוטב ויבטלו את הסנקציות מנוגדת לסעיף 8 שאומר במפורש שלעובד מגיעה זכות לחופשה רציפה  ורק בהסכמתו ובאישור ועד העובדים אפשר לחלקה. ולכן דין הערעור להתקבל " שדי כי ב"הוצאתם" לחופשה שנתית של העובדים לא היה כדי מתן חופשה שנתית בהתאם לחוק חופשה שנתית.

התיישנות-

 סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – החוק), קובע כי "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.."

 שאלת ההתיישנות עלתה ב-עע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב נעמישב שרותים בע"מ.

רקע עובדתי– המערערת עבדה בחברת עמישב בע"מ המעסיקה עובדים בתפקידי שמירה, ניקיון, עובדי מוקד ועוד, לאחר כ 6 שנים עקב הפסקת פעילות החברה בתחנה המרכזית בת"א פוטרה המערערת .

בית הדין האזורי בת"א קיבל באופן חלקי את תביעתה, בין הרכיבים שלא התקבלו  היו בין היתר פדיון ימי חופשה.

בית הדין הארצי בודק  עילת ההתיישנות לגבי רכיב של התביעה בחופשה שנתית :

  1. מתי תחול התיישנות על התביעה –  ופוסק כי תביעת לפדיון ימי חופשה להתקבל עם סיום יחסי עובד, רשאי לתבוע את מלוא דמי פדיון החופשה שהגיעו לו ביום סיום יחסי העובד-מעביד ועד שלוש שנים מסיומם.

". העילה לפדיון חופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד-מעסיק ביום 30.4.2000 והתביעה המתוקנת הוגשה ביום 19.6.2001, תוך פחות משלוש שנים מיום הקמת העילה. לפיכך, זכאית המערערת להגיש את תביעתה למלוא דמי פדיון החופשה שהגיעו לה ביום סיום יחסי העובד ומעביד.

 

חישוב דמי חופשה

מה הם רכיבי שכר שיילקחו בחשבון בחישוב דמי חופשה ?

סעיף 10-א לחוק חופשה שנתית קובע כי

"המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל", כאשר נקבע בסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, כי "שכר העבודה הרגיל" לענין חישוב דמי החופשה הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד ע"י המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם הוסכם אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה ע"י שר העבודה והרווחה. כמו כן נקבע, כי סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק, משכר העבודה

 

ב- בע"ע 300352/98 נקאש אורן נ. קירבי מערכות מתקדמות לניקוי

עלתה שאלה משפטית האם עמלות הן חלק מהשכר הקובע לחישוב דמי חופשה

רקע עובדתי :

התובע הועסק כסוכן מכירות וכראש צוות  כאשר שכר עבודתו היה מרוכב מעמלות שקיבל בגין כל מכירה ומכירה.

בפסק הדין בבית הדין האזורי חויבה החברה לשלם למערער "פדיון דמי חופשה שנתית על פי חישוב משכורתו הממוצעת ב- 12 החודשים האחרונים

ללא חישוב העמלות מכאן הערעור לבית הדין הארצי אשר פסק כי : לגבי השכר לתשלום דמי החופשה עבור ימי החופשה; אזי, על פי סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית התשמ"א – 1951 –

 "המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה, דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל". בית הדין קבע כי שכר העבודה היומי הממוצע צריך להיקבע על פי שכרו בחודשים החל ממרץ 1994 עד לחודש מאי 1994.

ועליו יש להוסיף את העמלות שקיבל בעבור שנה זו כך ששכר הממוצע  שהגיע לעובד עלה ל – 270.8  ₪ כפול מספר ימי החופשה לה היה זכאי במקרה זה 17.

 

פדיון חופשה

סעיף 13 לחוק להלן החוק – "חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד." אם העובד חדל לעבוד לפני שניתנה החופשה המגיעה לו, ישלם לו המעביד פדיון דמי חופשה בסכום השווה לדמי חופשה שהיו משולמים אילו יצא העובד לחופשה.

 

פדיון חופשה תוך כדי עבודה

אפשרות נוספת לפדיון ימי חופשה נמצאת בסעיף 30(א)- כאשר המעסיק לא נתן לעובד חופשה ואו מסרב לתת חופשה כאמור בחוק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments are closed.

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE