ע"ע 48783-05-12  פלונית נ' מדינת ישראל

רקע עובדתי:

ע"ב, החלה את עבודתה בשב"כ  בשנת 2001. בשנת 2009 הגישה מועמדות לתפקיד ראש מדור פלוני בשב"כ ,כאשר  מולה מתמודדות עוד כשלוש מועמדות לתפקיד. למתמודדת נערך ראיון ולאחר מכן התכנסה וועדה המנתה שלושה בעלי תפקידים אשר לא הגיעו לכלל הסכמה ביניהם בדבר הבחירה. יו"ר הוועדה העביר את ההחלטה לבעל סמכות בכיר יותר אשר החליט כי ע"ב תקבל את התפקיד. לאחר כשנה בתפקיד ,הוגשה תלונה לממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה  ע"י בעלה  לשעבר שתוכנה הוא כי הבכיר שהמליץ על קבלתה לתפקיד פעל בניגוד עניינים בעניינה. וכי בין השנים התנהלה מערכת יחסים אינטימית. בגמר סיום החקירה בעניין התלונה המליצה נציבות המדינה לראש הראשות לקיים ועדה חוזרת לתפקיד, נוכח חשש של  ניגוד עניינים. ביום 2.6.10 התקיימה שיחת טלפון אשר נוהלה ברמקול בא הודיעו לה כי ראש השירות קיבל את המלצות נציבות שירות המדינה ולכן תתקיים ועדה חוזרת לתפקיד, עוד באותו יום פורסם לכלל עובדי השירות כי "כי יש לקיים מחדש את ועדת כוח האדם". המערערת בקשה מבית הדין האזורי סעדים זמניים במסגרתם בקשה להורות על המשך העסקתה בתפקיד ולאסור על המשיבות להעבירה מתפקידה, וכן כי השירות פגע בפרטיותה ובכבודה כאדם.

בית הדין הארצי פסק כי:

1. ההחלטה בדבר מינוייה של המערערת לתפקיד התקבלה בשעתו ע"י הבכיר בהיותו נמצא בניגוד עניינים, לכן אין להתערב בהחלטת השירות לבטל את המנוי. העיקרון העומד ביסוד הכלל בדבר ניגוד עניינים הינו "כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו" (בג"ץ 595/89 שמעון ואח' נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים ואח', פ"ד מד(1) 409, 413, להלן: פרשת שמעון).
2. בית הדין פסק כי ההחלטה בדבר ביטול מינויה של המערערת לתפקיד התקבלה, ובריש גלי, עוד קודם לשימוע שנערך לה, לא זו אף זו, עד כדי כך מיהר ראש השירות להפיץ את ההודעה לכלל העובדים, שלא נמצא די זמן להודיע לעובדת על ההחלטה בשיחה פנים אל פנים, והדברים נמסרו לה טלפונית, כשרק למחרת הוזמנה לשימוע.
3. בהתנהלות השירות כלפי המערערת כמתואר, הופרה חובת תום הלב של השירות כמעסיק כלפיה. כך, בשלב קבלת ההחלטה על ביטול המינוי, כמו גם בפתרון שנמצא, דרך עריכת מכרז חדש בתנאים כפי שהוחלט עליהם, בהם לא בא לידי ביטוי למשקל כלשהו שניתן לאינטרס האישי של המערערת.

בית הדין פסק כי ערעורה  של המערערת בדבר החזרתה לתפקיד נדחה עם זאת היא זכאית לפיצוי כספי של 100 אלף ₪ וזאת נוכח אופן התנהלות השירות כלפיה כ"כ המדינה תשלם הוצאות בגין 10,000 ש"ח