זכאות לפיצויי פיטורים הרעה מוחשית בתנאי העבודה-הצבת מצלמה 

ס"ע 30929-10/12   אסכנדר סלמאן-רו"ח נגד איהאב עליימי-רו"ח

רקע עובדתי:

התובע, רואה חשבון במקצועו, עבד כשכיר במשרד רו"ח שבבעלות הנתבע.

במהלך עבודתו של התובע נודע לו, לתדהמתו, כי בחדר שבו הוא יושב הוצבה מצלמה נסתרת, המצלמת 24 שעות ביממה את התובע בעת עבודתו, אשר הוצבה ע"י מעסיקו ללא ידיעתו של התובע וללא קבלת הסכמתו לכך.

לאור האמור לעיל הודיע התובע על התפטרות בדין מפוטר נוכח שלדבריו מדובר בהרעה של ממש בתנאי עבודתוונסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודה.

הנתבע טען כי מטרת המצלמה לא הייתה לבדוק את עבודת העובדים והוא אכן לא בדק אותם, אלא למנוע פריצות וגניבת כספים על ידי אנשים שנכנסים לאותו משרד ולפיכך אין לראות בהתפטרותו של התובע ככזו המזכה אותו בפיצויי פיטורים.

בית הדין האזורי בנצרת פסק:

מן הזכויות החוקתיות-סובייקטיביות לכבוד האדם ולפרטיות נגזרים הערכים החוקתיים-אובייקטיביים לכבוד ולפרטיות, החלים אף במשפט הפרטי, לרבות משפט העבודה, באמצעות מושגי השסתום של תום לב ותקנת הציבור. כפועל יוצא מכך, ובמסגרת הערך החוקתי-אובייקטיבי של הפרטיות, בא אף המרחב הפרטי המוגן, במסגרתו קם הצורך להגן על ה"אינטרס האישי של האדם בפיתוח האוטונומיה שלו, במנוחת נפשו, בזכותו להיות עם עצמו ובזכותו לכבוד ולחירות". בהתאם, יבוא המרחב הפרטי המוגן במסגרת הערך החוקתי-אובייקטיבי לפרטיות "גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון)" או מקום העבודה.

סעיף 1 חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הפרטיות"), קובע:

"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו"

סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, קובע שורה של מקרים המהווים פגיעה בפרטיות, ולענייננו רלוונטי סעיף קטן 2(3), אשר קובע כדלקמן: פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1) …

(2) …

(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

בפסיקה ובמאמרים הוגדרה הזכות לפרטיות כזכות כלפי האדם ולא כלפי המקום. מעקב, אף במקום שאינו רק לשימושו של העובד (גם אם נועדה למנוע גניבה) הוא כלי לגיטימי בתנאי שהעובד מודע לכך. לפיכך קבע בית הדין כי יש לראות בצילום סמוי ככזה הפוגע בפרטיותו של העובד.

נשאלת השאלה אם כך, האם מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים?

לגישת בית הדין לא יכול להיות כל ספק כי צילום של עובד במשך כל השעות שבהן הוא שוהה במשרדו, מבלי להודיע לו על כך, מהווה "נסיבה שביחסי עבודה שבה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו". לפיכך קבע בית הדין כי יש לראות בתובע כמתפטר בדין מפוטר ולשלם לו את מלא פיצויי הפיטורים להן הוא זכאי.

עם זאת תביעת התובע להלנת פיצויים נדחתה נוכח שטענות הנתבע מצביעות על מחלוקת של ממש באשר לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. לפיכך, חוייב הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

כך גם לעניין תביעת עוגמת הנפש. בית הדין קבע כילאור נסיבות המקרה, התנהגות הצדדים, ופיצויי הפיטורים שבגינם חויב הנתבע, אין לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עגמת נפש.

עורך דין פיצויי פיטורין