בע"ב  1933/00 ג'ריס דוחא נגד מוסך דני גלס בע"מ

 רקע עובדתי:

התובע עבד כמכונאי רכב במוסך של הנתבעת, קרוב לארבע  שנים. בשנת 2000 נתפס רכוש  שהתברר כגנוב מהנתבעת אצל קרוב משפחתו של התובע בכפר ראמה. הרכוש שנתפס כלל חלקי חילוף של כלי רכב. משטרת ישראל עצרה את התובע, בשל החשד שהוא גנב מהנתבעת את הרכוש שנתפס בשווי מוערך של כ- 100,000 ₪.

התובע אשר פוטר מעבודתו הגיש תביעה לבית הדין לתשלום פיצויי פיטורים.

בית הדין האזורי בטבריה פסק: הקביעה שהתובע פוטר, אינה מחייבת את הקביעה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים (או אף לפיצויי פיטורים כלל). התובע לא פוטר בנסיבות רגילות. הוא פוטר בעת שהיה עצור במשטרת ישראל, בחשד מבוסס היטב לגניבה מהנתבעת.

בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (שייקרא להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), נאמר:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.".

 הנתבעת, כאמור, מפעילה מוסך, התובע עבד אצלה במוסך ושני הצדדים נסמכים על הוראות מההסכם הקיבוצי ומצו ההרחבה בענף המוסכים. על כן, בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, יש לבחון את ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים.

הפרת משמעת שהיא גניבה של מוצרים שהם בעלי ערך ניכר (שווי ערך לשכר של למעלה משנת עבודה של העובד), יכולה להצדיק שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים.

בית הדין קבע כי בנסיבות העניין וחרף העובדה כי בפסקי דין שונים נפסק כי גם במקרים של גניבה ממעביד, אין לשלול לחלוטין את תשלום פיצויי הפיטורים, הרי שכאשר מדובר בעובד עם ותק של פחות מ-4 שנות עבודה באותו מקום עבודה, וכאשר הגניבה הייתה של מוצרים שערכם גבוה יחסית – לא יהיה זה מוצדק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע אף לא חלק מפיצויי הפיטורים.

לפיכך, תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים נדחתה.