מאמר - עמלות כחלק משכר יסוד (2)

האם רשאית מעסיקה לקזז שכר של עובד בגין גלישה באינטרנט במהלך שעות העבודה ?

הלנת שכר חוק הגנת השכר, תשי"ח 1958 מגדיר  שכר מולן כשכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע. כאשר ההגדרה בחוק ל "שכר-עבודה" - לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו; "היום הקובע" הוגדר בחוק כיום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה.   סעיף 17 ו-18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 :מקימים לעובד, ששכרו הולן  זכות תביעה לפיצויי הלנת שכר אולם זכות התביעה קמה לעובד רק אם השכר לא שולם במועד הקבוע  בחוק לתשלומו. בתביעת להלנת שכר המבחן הוא כפול:יש לוודא שמדובר באיחור לתשלום ושמדובר בשכר. הפיצוי הכספי שנקבע בחוק להגנת השכר בסעיף 17  לעובד ששכרו הולן הוא הגבוה מבין שתי האפשרויות הבאות:

1. בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן(5% פיצוי מהשכר המולן), ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן;(10% פיצוי מהשכר המולן)
2. הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

פיצוי הלנת שכר נועדה להפוך את ההלנה לבלתי כדאית למעביד  ולהרתיעו מלעכב את שכר העבודה. כדי לזכות   בפיצויי  ההלנה על התובע לתבוע אותם במפורש, ואולם הוא אינו צריך להוכיח כי נגרם לו נזק כל שהוא כתוצאה מההלנה המחוקק הישראלי קבע סנקציה של פיצויי הלנה לא רק בהקשר של שכר עבודה אלא גם בהקשר של חוב לקופת גמל סעיף 19 לחוק הגנת השכר ב אם המעביד איחר בתשלום "דמי הבראה" או "פדיון חופשה" אין מדובר באיחור תשלום שכר. לעומת  זאת תשלום עבור חגים "דמי חגים" הוא "שכר עבודה" שיש לשלמו כחלק מהמשכורת ולא כפיצוי חוזי. לפיכך איחור  בתשלומו מזכה בפיצויי הלנת שכר. חוק הגנת השכר שייך לחוקי המגן הקוגנטיים ומכאן שאין ניתן לוותר על זכות השמורה לעובד לקבל את שכרו במועדו. מהטעם הזה זכות פיצויי הלנת שכר אינה יכולה לשמש נושא להסכם בוררות ואם בורר פסק פיצויי הלנה פסיקתו חסרת סמכות. במידה ופיצויי ההלנה לא נתבעו  בית הדין אינו רשאי לפסקם, אף אם הוכח שהשכר הולן. התיישנות-בית הדין אינו רשאי לפסוק פיצויי הלנה,גם כאשר אלו התיישנו ע"פ תקופת התיישנות מיוחדת שנקבעה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר.להלן הסעיף: 17א. התיישנות (תיקון: תשכ"ד, תשכ"ט, תשמ"ה, תשנ"ג, תשנ"ה)5 (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית-הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א). מדובר ב"התיישנות מהותית " ולפיכך תעלה טענה להתיישנות פיצויי ההלנה גם ביוזמת בית הדין. אם פיצויי ההלנה אכן התיישנו או בוטלו ע"י בית הדין לפי סמכותו יזכה העובד להפרשי הצמדה וריבית חוקית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה,תשכ"א 1961.   תיקון 24 לחוק הגנת השכר- בתאריך ( 1.02.09 ) נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר אשר מסדיר מחדש את חובת המעסיק לנהל פנקס שכר ואת חובתו לתת תלוש שכר לעובדו. בסעיף 24 לתיקון  עלו הנושאים הבאים 24.מעביד חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד בכתב תלוש שכר

• כאשר "פנקס שכר"- פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם;
• "תלוש שכר"- רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.
• פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת.
• הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע

  א.       במישור הפלילי נקבעו  עונשים פליליים על אי מתן תלוש או אי דיוק בפרטים וניכוי שלא כדין של סכומים בניגוד לחוק; ב.       ב . במישור האזרחי,  נקבע  כי בית הדין לעבודה רשאי לפסוק לטובת עובד "פיצויים לדוגמא"  - ללא הוכחת נזק-  על אי מתן תלוש שכר ביודעין או על אי פירוט הפרטים שחייבים לכלול בו, עד 5000 ₪  עבור תלוש אחד ;              

באילו מקרים רשאי בית הדין להפחית פיצויי הלנת שכר?

בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

מדובר ברשימה סגורה של עילות, המאפשרות לבית הדין לבטל את פיצויי ההלנה. 

• העילה הנפוצה ביותר להפחתת פיצויי הלנה היא "חילוקי דעות בדבר עצם קיום החוב" אולם על מעביד ,הטוען להפחתת פיצויי ההלנה או לביטולם עקב חילוקי דעות, לשכנע את בית הדין, כי מדובר בחילוקיי דעות של ממש.

המחלוקת בשאלת קיום החוב צריכה לעמוד במבחן מסוים של "אוביקטיביות" כלומר המחלוקת צריכה להיות אמיתית וממשית. למשל מחלוקת הנוגעת להיקף המשרה ושאלת זכאות "שכר מינימום" בהתאם. את מידת ממשות של המחלוקת יקבע בית הדין והוא רשאי לראותה ככזו המצדיקה הפחתה של פיצויי הלנה גם אם נמצאו סדקים בגרסת המעביד.

• עילה נפוצה אחרת להפחתת פיצויי הלנה או לביטולם היא כאשר השכר לא שולם במעודו בשל "טעות כנה" מצד המעביד, כאן הדגש הוא על תחושתו הסובייקטיבית של המעביד  ובלבד שהטעות שטעה היא אמיתית, כנה וודאית.

עם זאת, טעות שמקורה ברשלנות של המעביד תצדיק הפחתה מסוימת ולא ביטול של פיצויי הלנה.

 

• עילה נוספת המאפשרת הפחתת פיצויי הלנה או ביטולם עניינה "נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה". מעבידים נוטים לראות בקשיים כלכליים, שמנעו את תשלום השכר במועדו ,נסיבה שאינה בשליטתם.

 

בית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי יש ,לאבחן בין מקרה שבשליטתה של הנהלת המפעל לבחן מקרה שהחסר בכספים אינו בשליטתה" ראה דב"ע נו 299-3 אריה ושרה לוי נ' סומיה גונזגה. כלומר הכלל הוא שקשיים כספיים גרידא אינם מהווים הצדקה לביטול פיצויי הלנת שכר או להפחתתם, רק קשיים כספיים בלתי צפויים, שנבעו מטעמים שאינם בשליטת המעביד, יצדיקו הפחתת פיצויי הלנה.

כאשר נקלעו הרשויות המקומיות למצוקה כספית קשה והלינו את שכר עובדיהם, מצא בית הדין הארצי לעבודה להפחית את פיצויי ההלנה שנפסקו נגדם. הנימוק היה לאפשר לרשויות להתאושש באמצעות תוכניות הבראה שקיבלו על עצמן (ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח'. כך גם קרה במועצות דתיות שנקלעו לקשיים כלכליים וחדלו לתפקד. בית הדין חייב אותן בפיצויי הלנה בגובה מופחת של 25% לכל שנה של הלנת שכר. (ע"ע 637/05 המועצה הדתית רחובות ואח' נ נפתלי הלוי)

 

סעיף 18 לחוק הגנת השכר מדבר על סמכותו של בית דין האזורי לבטל פיצויי הלנת שכר או להפחיתם. משום  כך הלכה פסוקה היא שלפיה "בית הדין לערעורים לא יתערב בקלות בשיקול דעתו של בית הדין קמא בפסיקת "פיצויי הלנה". אולם קיימים חריגים לאותו כלל.